יצאנו לדרך בטיסת אלעל להונגקונג. לאחר מפגש משפחתי בשדה התעופה, סופגניות מיעל ויומני מסע נוספים לילדים, החשש ממשקל המזוודות התבדה, וקיבלו את כל חמשת תיקי הענק לבטן המטוס. (הבעיה תהיה בטיסה חזרה כי צפוי שחברת התעופה קטאי יהיו קפדנים יותר על עודף המשקל, וכנ"ל בטיסת הפנים מקרייסצ'רץ לאוקלנד.
טיסת הלילה עברה פחות או יותר בשלום כשרחלי ישנה טוב (חצי כדור) ואני נאלצתי לטפל בילדים (יואב שפך את הקולה וכו'), ולמרות עושר הסרטים במסך האישי, הספקתי לראות רק סרט אחד וגם אותו בהמשכים בין ההפסקות המאולצות לקול צעקות הילדים. (אטמי האזניים היו גורמים לתקלות עם שאר יושבי המטוס...).
עכשיו אנחנו בשדה התעופה של הונגקונג, אוכלים אוכל סיני ומטיילים בין חנויות הדיוטיפרי (בינתיים די מאכזב).
יש לנו לשרוף כאן 6 שעות, שעוברות די בקלות. פגשנו במטוס משפחה נוספת שנוסעת לאוסטרליה וגם יוצאת מאוחר בערב, ובטח ניפגש איתם בהמשך בשדה... הדיווח הבא יהיה כבר מאוקלנד.
2.12.10 נחיתה באוקלנד אחר עוד טיסה ארוכה של 11 שעות מהונגקונג. עכשיו כבר רחלי תפקדה ואני יכולתי לשון קצת יותר, אבל דווקא הפרשי השעות השאירו אותי ער וראיתי 3 סרטים בין הארוחות. יש לציין שגם המטוס וגם השירות והאדיבות של קטאי פסיפיק טובים יותר ועולים בהרבה על אלה של אל-על, אבל זה לא מפתיע נכון?. אתה רק לוחץ על לחצן הדיילת ותוך שניות ממש, היא מופיעה לידך מוכנה לעשות כמעט הכל...
רחלי והילדים לא מסכימים ולטענתם המטוס של אלעל יותר נוח, האוכל יותר טעים והסרטים בעברית. נו, אפשר להתווכח עם זה?.
בשדה נוכחנו שאחד מתיקי הענק שלנו לא הגיע, אך בירור קצר גילה לנו שהדבר היה כבר ידוע לאנשי השדה עקב תקלת העמסה בהונגקונג, ודווחנו כי התיק צפוי להגיע למלון שלנו בעיר למחרת בבוקר. מהשדה לקחנו את שירות ההסעות למלונות העיר שזו מונית גדולה שגוררת עגלה נפרדת למזוודות. ממש זיל הזול (רק 60$ לכולנו כולל המזוודות). יותר זול מהאוטובוס.
התמקמות קצרה בדירת 2 החדרים שלקחנו ל 2 לילות לשם התארגנות, שנמצאת במלון דירות שליד האוניברסיטה ויצאנו העירה. השעה הייתה כבר 16:00 ולכן הספקנו רק לסרוק את רחוב קווינס הראשי עד לים וחזרה, כולל גלידה טעימה מאד באזור המעבורות.
אוקלנד ובמיוחד רחוב קוויס מאד מזכיר עיר גדולה בארה"ב. חנויות גדולות ומפואות פזורות לכל האורך, בתי קפה כולל סטארבקס כמעט בכל פינת רחוב, בארים, בנקים וכל מה שצריך לסידורי ההתארגנות. יחד עם זאת נקי ומסודר. אהבנו את הרמזורים שמציינים את מספר השניות שנותרו עד ל"אדום" כדי שהחוצה יוכל לדעת שיהיה לו מספיק זמן להשלים את חציית הכביש.
שכחתי את רשימת המשימות שרוני הכינה לי בדירה, ועל כן נאלצנו לדחות את הסידורים ליום המחרת.
הימים הראשונים מנוצלים בין היתר להכנת הילדים לטיולים הרגליים הצפויים, ולכן אנחנו הולכים הרבה ברגל אך הדבר מתבטא בעייפות וזו כבר הצטברה לה בטיסות, וכך חזרנו לדירה ברגל דרך פארק "אלברט" שבו עצי ענק שלא דומים כלל למה שאנו מכירים מישראל [ ביציאה מהפארק ניגש אלינו גבר לבוש בגדי אישה שתוי ומתנדנד על רגליו וביקש משהו באנגלית עילגת. זוהי הייתה חוויה חזקה מאד לילדים. על זה נאמר: זה לא היא, זה לא הוא, זה הא], ולאחר מקלחת מהירה, הדלקת נרות חנוכה ווארוחת ערב של פנקייקים שנשרפו קצת נרדמנו כמעט מיד, ודי מוקדם.
3.12.10 השקמה טבעית ב 4:00 והפעם רשימת המשימות והדרכון עלי, ואנו בעיר. מיד בהתחלה נחתנו על תערוכת צילומים מדהימה שמוצגת בחוץ תחת כיפת השמיים ברחבה שלפני ה IMAX המקומי של הצלם "Yann Arthus". כל צילום בגודל של מטר על שניים לערך. צילומים מדהימים בעושר הצבעוני והחדות והיכולת של הצלם ליצור קומפוזיציה של דמויות, נוף וצבעים שנראית כמעט כמו ציור. הילדים מאד נהנו ועמדו בהצלחה במשימות החיפוש השונות שרחלי רקמה להם. כמובן שגם מקומה של ישראל לא נפקד, והר הבית עם הכותל המערבי ומקדש עמר מככב שם בגאווה.
לקחנו מעבורת מהירה לפרבר / אי קרוב בשם davenport. מקום שקט ופסטורלי עם בתים בודדים ויקטוריניים וצבעוניים, וגינות מטופחות של צמחים שיש גם אצלנו כמו רוזמרין, לבנדר וצמח עם פריחה לבנה שמריח נפלא (שכחתי את שמו) אבל כאן זה צומח יותר, והגינות ממש יפהפיות פורחות ומטופחות. עלינו ברגל ל"הר ויקטוריה" שהיא גבעה גבוהה שעליה היו פעם מבצרים שנותרו מתקופת מלחמות העולם כי הניוזילנדים פחדו שהרוסים יתקפו אותם (מה שלא קרה בסוף) ויש כאן אפילו תותח "נסתר" מוחבא באדמה כשרק הלוע הגדול בולט החוצה. הילדים עלו בקלות ומלמעלה ניתן לראות 360 מעלות לכל עבר כולל מבט פנורמי על העיר.
[קורא הכרטיסים של זכרון המצלמה התקלקל כנראה בטיסה ולכן לא מצורפות התמונות בשלב זה. יטופל בהמשך.]
המקום נהדר וקסום לילדים, לאורך הים יש טיילת וקצת חול רך שבו הילדים הורידו נעליים ושחקו ובנו ארמונות ופרקו קצת לחץ. בין לבין גם שיחקו בגני השעשועים המושקעים.
המקומיים שפגשנו שהיו לבביים במיוחד - כמו שכבר הכינו אותנו עליהם מהארץ - המליצו לנו על בית קפה אחד במיוחד שנמצא ליד המוזאון הימי, אבל בסוף לא בדקנו את תוצרתו, כי הילדים היו רעבים ולחצו למהר לארוחת צהריים.
בגן השעשועים פגשנו גם ניוזילנדית חד הורית שהייתה מתנדבת בקיבוץ אילון ומאוהבת בגברים ישראלים ומחפשת חתן ישראלי. היא נראית מצויין ויש לנו את המייל שלה למי שמעוניין. (תראו בתמונות).
בדרך חזרה, ולאחר שסיימתי את כל הסידורים שכללו פתיחת חשבון בנק וקבלת כרטיס כספומט מקומי, רכישת כרטיס חיוג מקומי לטלפון של וודאפון (גנבים- 30$ הכרטיס ו98 סנט לדקת שיחה) וביקור ב DOC (מרכז המידע למטייילים שהשרות בו היה די מאכזב) אכלנו ארוחת צהריים של מקדולנד לילדים וסושי לנו. עכשיו כבר היה מוגזם ללכת ברגל חזרה לדירה, ועלינו על ה "אוטובוס חינם" שבדיוק יצא מהתחנה, שהביא אותנו כמעט עד לדירה. זה אוטובוס שעושה סיבוב במרכז העיר אחת לשעה בערך, סידור די טוב ונוח למי שגר בתחומי מרכז העיר.
בדירה המתין לשמחתנו התיק שאבד בטיסה ואחרי תנומה מיידית של 5 שעות, התבלבלו לילדים (והאמת שגם לנו) השעות, ועכשיו השעה כבר 4 בבוקר ואני ער לגמרי, והילדים הלכו לישון רק לא מזמן. אני מקווה שאחרי שאסיים רשימה זו, אצליח לישון שוב עד הבוקר.
מחר ניקח את הקראוואן ונצא לדרך. האמת שכבר הספיקה לי העיר ואני שש לצאת לנופים ולטבע, לא לפני שנבקר במרכז האנטארקטי של "קלי טארלטון" - צריך לדאוג לעניין גם לילדים והם מתרגשים ומצפים לבקר שם.
נ.ב. שמענו על השריפה הגדולה ביערות הכרמל והאסון של האוטובוס - ממש נורא!. אנחנו עוקבים דרך האינטרנט ורואים ערוץ 2 וממש עצוב לראות את הלהבות ולחשוב על הבזבוז המיותר של הנספים והטמטום והרשלנות של הנוגעים בדבר.
אני זוכר את השריפה שכמעט גמרה על דניה לפני כ 10 שנים. גרנו אז במגדלים של "עמק השמש" וראינו את הלהבות עולות מעבר להר. אז, רק במזל לא נשרפה כל דניה כאשר בשעה 3 בבוקר נגמרו כל המים בצינורות ואנשי כיבוי האש עמדו אובדי עצות מבלי אפשרות עשות משהו כדי לכבות את האש וגם אז לא היה מטוס כיבוי.
רק במזל, השתנה פתאום כיוון הרוח והפגיעה בשכונה הייתה מינימאלית.
העובדה שעד היום לא רכשו אפילו מטוס כיבוי אחד היא רשלנות פושעת!.
טיסת הלילה עברה פחות או יותר בשלום כשרחלי ישנה טוב (חצי כדור) ואני נאלצתי לטפל בילדים (יואב שפך את הקולה וכו'), ולמרות עושר הסרטים במסך האישי, הספקתי לראות רק סרט אחד וגם אותו בהמשכים בין ההפסקות המאולצות לקול צעקות הילדים. (אטמי האזניים היו גורמים לתקלות עם שאר יושבי המטוס...).
עכשיו אנחנו בשדה התעופה של הונגקונג, אוכלים אוכל סיני ומטיילים בין חנויות הדיוטיפרי (בינתיים די מאכזב).
יש לנו לשרוף כאן 6 שעות, שעוברות די בקלות. פגשנו במטוס משפחה נוספת שנוסעת לאוסטרליה וגם יוצאת מאוחר בערב, ובטח ניפגש איתם בהמשך בשדה... הדיווח הבא יהיה כבר מאוקלנד.
2.12.10 נחיתה באוקלנד אחר עוד טיסה ארוכה של 11 שעות מהונגקונג. עכשיו כבר רחלי תפקדה ואני יכולתי לשון קצת יותר, אבל דווקא הפרשי השעות השאירו אותי ער וראיתי 3 סרטים בין הארוחות. יש לציין שגם המטוס וגם השירות והאדיבות של קטאי פסיפיק טובים יותר ועולים בהרבה על אלה של אל-על, אבל זה לא מפתיע נכון?. אתה רק לוחץ על לחצן הדיילת ותוך שניות ממש, היא מופיעה לידך מוכנה לעשות כמעט הכל...
רחלי והילדים לא מסכימים ולטענתם המטוס של אלעל יותר נוח, האוכל יותר טעים והסרטים בעברית. נו, אפשר להתווכח עם זה?.
בשדה נוכחנו שאחד מתיקי הענק שלנו לא הגיע, אך בירור קצר גילה לנו שהדבר היה כבר ידוע לאנשי השדה עקב תקלת העמסה בהונגקונג, ודווחנו כי התיק צפוי להגיע למלון שלנו בעיר למחרת בבוקר. מהשדה לקחנו את שירות ההסעות למלונות העיר שזו מונית גדולה שגוררת עגלה נפרדת למזוודות. ממש זיל הזול (רק 60$ לכולנו כולל המזוודות). יותר זול מהאוטובוס.
התמקמות קצרה בדירת 2 החדרים שלקחנו ל 2 לילות לשם התארגנות, שנמצאת במלון דירות שליד האוניברסיטה ויצאנו העירה. השעה הייתה כבר 16:00 ולכן הספקנו רק לסרוק את רחוב קווינס הראשי עד לים וחזרה, כולל גלידה טעימה מאד באזור המעבורות.
אוקלנד ובמיוחד רחוב קוויס מאד מזכיר עיר גדולה בארה"ב. חנויות גדולות ומפואות פזורות לכל האורך, בתי קפה כולל סטארבקס כמעט בכל פינת רחוב, בארים, בנקים וכל מה שצריך לסידורי ההתארגנות. יחד עם זאת נקי ומסודר. אהבנו את הרמזורים שמציינים את מספר השניות שנותרו עד ל"אדום" כדי שהחוצה יוכל לדעת שיהיה לו מספיק זמן להשלים את חציית הכביש.
שכחתי את רשימת המשימות שרוני הכינה לי בדירה, ועל כן נאלצנו לדחות את הסידורים ליום המחרת.
הימים הראשונים מנוצלים בין היתר להכנת הילדים לטיולים הרגליים הצפויים, ולכן אנחנו הולכים הרבה ברגל אך הדבר מתבטא בעייפות וזו כבר הצטברה לה בטיסות, וכך חזרנו לדירה ברגל דרך פארק "אלברט" שבו עצי ענק שלא דומים כלל למה שאנו מכירים מישראל [ ביציאה מהפארק ניגש אלינו גבר לבוש בגדי אישה שתוי ומתנדנד על רגליו וביקש משהו באנגלית עילגת. זוהי הייתה חוויה חזקה מאד לילדים. על זה נאמר: זה לא היא, זה לא הוא, זה הא], ולאחר מקלחת מהירה, הדלקת נרות חנוכה ווארוחת ערב של פנקייקים שנשרפו קצת נרדמנו כמעט מיד, ודי מוקדם.
3.12.10 השקמה טבעית ב 4:00 והפעם רשימת המשימות והדרכון עלי, ואנו בעיר. מיד בהתחלה נחתנו על תערוכת צילומים מדהימה שמוצגת בחוץ תחת כיפת השמיים ברחבה שלפני ה IMAX המקומי של הצלם "Yann Arthus". כל צילום בגודל של מטר על שניים לערך. צילומים מדהימים בעושר הצבעוני והחדות והיכולת של הצלם ליצור קומפוזיציה של דמויות, נוף וצבעים שנראית כמעט כמו ציור. הילדים מאד נהנו ועמדו בהצלחה במשימות החיפוש השונות שרחלי רקמה להם. כמובן שגם מקומה של ישראל לא נפקד, והר הבית עם הכותל המערבי ומקדש עמר מככב שם בגאווה.
לקחנו מעבורת מהירה לפרבר / אי קרוב בשם davenport. מקום שקט ופסטורלי עם בתים בודדים ויקטוריניים וצבעוניים, וגינות מטופחות של צמחים שיש גם אצלנו כמו רוזמרין, לבנדר וצמח עם פריחה לבנה שמריח נפלא (שכחתי את שמו) אבל כאן זה צומח יותר, והגינות ממש יפהפיות פורחות ומטופחות. עלינו ברגל ל"הר ויקטוריה" שהיא גבעה גבוהה שעליה היו פעם מבצרים שנותרו מתקופת מלחמות העולם כי הניוזילנדים פחדו שהרוסים יתקפו אותם (מה שלא קרה בסוף) ויש כאן אפילו תותח "נסתר" מוחבא באדמה כשרק הלוע הגדול בולט החוצה. הילדים עלו בקלות ומלמעלה ניתן לראות 360 מעלות לכל עבר כולל מבט פנורמי על העיר.
[קורא הכרטיסים של זכרון המצלמה התקלקל כנראה בטיסה ולכן לא מצורפות התמונות בשלב זה. יטופל בהמשך.]
המקום נהדר וקסום לילדים, לאורך הים יש טיילת וקצת חול רך שבו הילדים הורידו נעליים ושחקו ובנו ארמונות ופרקו קצת לחץ. בין לבין גם שיחקו בגני השעשועים המושקעים.
המקומיים שפגשנו שהיו לבביים במיוחד - כמו שכבר הכינו אותנו עליהם מהארץ - המליצו לנו על בית קפה אחד במיוחד שנמצא ליד המוזאון הימי, אבל בסוף לא בדקנו את תוצרתו, כי הילדים היו רעבים ולחצו למהר לארוחת צהריים.
בגן השעשועים פגשנו גם ניוזילנדית חד הורית שהייתה מתנדבת בקיבוץ אילון ומאוהבת בגברים ישראלים ומחפשת חתן ישראלי. היא נראית מצויין ויש לנו את המייל שלה למי שמעוניין. (תראו בתמונות).
בדרך חזרה, ולאחר שסיימתי את כל הסידורים שכללו פתיחת חשבון בנק וקבלת כרטיס כספומט מקומי, רכישת כרטיס חיוג מקומי לטלפון של וודאפון (גנבים- 30$ הכרטיס ו98 סנט לדקת שיחה) וביקור ב DOC (מרכז המידע למטייילים שהשרות בו היה די מאכזב) אכלנו ארוחת צהריים של מקדולנד לילדים וסושי לנו. עכשיו כבר היה מוגזם ללכת ברגל חזרה לדירה, ועלינו על ה "אוטובוס חינם" שבדיוק יצא מהתחנה, שהביא אותנו כמעט עד לדירה. זה אוטובוס שעושה סיבוב במרכז העיר אחת לשעה בערך, סידור די טוב ונוח למי שגר בתחומי מרכז העיר.
בדירה המתין לשמחתנו התיק שאבד בטיסה ואחרי תנומה מיידית של 5 שעות, התבלבלו לילדים (והאמת שגם לנו) השעות, ועכשיו השעה כבר 4 בבוקר ואני ער לגמרי, והילדים הלכו לישון רק לא מזמן. אני מקווה שאחרי שאסיים רשימה זו, אצליח לישון שוב עד הבוקר.
מחר ניקח את הקראוואן ונצא לדרך. האמת שכבר הספיקה לי העיר ואני שש לצאת לנופים ולטבע, לא לפני שנבקר במרכז האנטארקטי של "קלי טארלטון" - צריך לדאוג לעניין גם לילדים והם מתרגשים ומצפים לבקר שם.
נ.ב. שמענו על השריפה הגדולה ביערות הכרמל והאסון של האוטובוס - ממש נורא!. אנחנו עוקבים דרך האינטרנט ורואים ערוץ 2 וממש עצוב לראות את הלהבות ולחשוב על הבזבוז המיותר של הנספים והטמטום והרשלנות של הנוגעים בדבר.
אני זוכר את השריפה שכמעט גמרה על דניה לפני כ 10 שנים. גרנו אז במגדלים של "עמק השמש" וראינו את הלהבות עולות מעבר להר. אז, רק במזל לא נשרפה כל דניה כאשר בשעה 3 בבוקר נגמרו כל המים בצינורות ואנשי כיבוי האש עמדו אובדי עצות מבלי אפשרות עשות משהו כדי לכבות את האש וגם אז לא היה מטוס כיבוי.
רק במזל, השתנה פתאום כיוון הרוח והפגיעה בשכונה הייתה מינימאלית.
העובדה שעד היום לא רכשו אפילו מטוס כיבוי אחד היא רשלנות פושעת!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה