הדרך הנכונה לדעתי לקרוא את הבלוג היא בשילוב עם התמונות שאני מוריד לפייסבוק שלי, כך ניתן לקשר בין הסיפור והתמונה הרלוונטית.
אז בסוף הגענו ב23:00 לאחר נסיעה מיגעת וקשה, במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש בסיבובים ופיתולים, עליות ומורדות, דרך היער הצפוף של מערב המדינה, לאתר ה DOC הנחמד צפונית ל DARGVIL.
הילדים נרדמו בדרך ורחלי החזיקה את עצמה לא לאבד שליטה...
האתר היה די מלא ולא מצאנו מקום עם חשמל, אז חנינו סתם באמצע, והלכנו מיד לישון.
בבוקר, כבר הכל נראה אחרת. היער מסביבנו, אתר הקאמפ של הDOC מסודר מאד ובאופן לא אופיני לאתרי DOC, כולל מקלחות חמות, וחיבורי חשמל ומים לקראוונים. פגשנו שוב את זוג הישראלים גלי והדר שמטיילים במקביל אלינו וכנראה שנפגוש אותם עוד הרבה בדרך.
רחלי נרגעה, ולאחר ארוחת בוקר קללה, יצאנו לסיור ביער שמשמר את עצי ה"קאורי" הענקיים. מדובר בעצים ממש גבוהים ורחבים. קוטר הגזע יכול להגיע עד ל 5 מטר.
המהגרים האירופיים חיסלו כמעט את כל יערות הקאורי במדינה, ועכשיו עושים מאמצים גדולים להגן על העצים האלה ולחדש את היערות והיער הזה הוא חלק מהמערכה. בכניסה ליער יש לשטוף את הנעליים, ואסור לרדת מהשביל, כאשר חלק גדול ממנו מורם מהאדמה באמצעות לוחות עץ כדי להגן על השורשים של העצים.
הילדים מייד איתרו את הצמח מהתמונות שרוני ציירה בטיול שלה וההתלהבות הייתה בשיאה. לא להאמין אבל הילדים ממש התעניינו לדעת מה כתוב בכל שלט המתאר את הצמחים, העצים ובעלי החיים השונים והרבים שחיים ביער. היה מצחיק למצוא צמח שנקרא "עורך הדין של היער". מסתבר שלצמח זה יש קרסים שבעזרתם מטפס לצמרת העץ, ואם נתפסת בקרס כזה, קשה מאד להשתחרר...
בניו זילנד לוקחים הכל ברצינות רבה מאד, וכל מבקר ביער מתבקש לרשום "דוח ביקור" לפני שהוא יוצא. להפתעתנו, היומן מלא דיווחים!. כן כולם רושמים - גם אנחנו.
אנחנו בדרך דרומה חזרה לאוקלנד, ועוברים דרך אזורי חקלאות של גידולי ה"בטטה" של ניו זילנד. יום ראשון והכל סגור אז החקלאים משאירים שקיות עם בטטות בדוכנים בצד הדרך. קח שקית, שלשל את הכסף לקופסה, והמשך בנסיעה.
בדרך אנחנו מאזינים לרדיו ה"תיירים" המחובר ל GPS, והינה דיווח שבעיירה הקרובה יש מפל נחמד. סטיה של קמה קילומטרים מהכביש הראשי, בדרך עפר, והינה טיול קסום ב"בוש" 5 דקות ואנחנו בערוץ נחל ומפל, וכמובן רחלי והילדים במים.
ממש לפני אוקלנד עוצרים שוב באחד מהפארקים הפזורים מסביב לאוקלנד - כי הילדים כבר מאבדים סבלנות. יש כאן עץ "מגנוליה" ענק. תראו איזה גודל של פרחים!. הניו זילנדים - לא יאהבו לשמוע - דומים לאמריקאים ברעיונות התוריסתיים שלהם, ועל החוף מותקנת מסגרת לתמונה המושלמת עם הצוק ברקע.
אנו חוזרים לאוקלנד גם כי אין דרך אחרת, וגם כדי לבקר במשרדי חברת ההשכרה, כדי לתקן מספר תקלות קטנות שגילינו בקרוואן. זהו טיפ חשוב לכל מי שמשכיר קראוואן. לתכנן את הטיול כך שלאחר מספר ימים תוכלו לחזור למשרדי החברה כדי לבצע את התיקונים הקטנים שלא היה ניתן לגלות במועד קבלת הרכב. אצנלו מדובר היה בטוסטר שלא עבד, ברדיו דיסק שלא קרא את הדיסקים, בטלויזיה שלא הצלחנו להפעיל, בצינור המים שהיה קצר מידי, בשולחן המתקפל שהיו לו רק 3 רגליים, ובמדף בארון שהתפרק בדרך. הגענו למשרדים ב 8 בבוקר לאחר לינת לילה חינם בחנייה של מלון קרוב. הטיפול היה יוצא מן הכלל, ויצאנו לדרך כבר ב 9 לכיוון ראגלן, לא לפני שהצטיידנו במפות לדרום ממשרדי ה AA וביקור בסופר. גילינו שהמומלץ והזול הוא PackU&Save, ויש כמוהו כמעט בכל עיר גדולה.
החלטנו לוותר על "קרומנדל" ובעיקר לאחר שקראתי בלונלי פלנט שיש גם בחוף המערבי מקום שבו ניתן לחפור בורות בחוף הים וליצור לעצמך בריכת מים חמים.
הנסיעה עם 3 הילדים די קשה לנ יותר נכון מי שלא סובל להיות רצוף ברכב זאת אני רחלי,אז אם אפשר לחסוך קילומטרים, אנחנו בעד.
בדרך אנחנו שומעים שוב ברדיו ה GPS על מרכז חדש לספורט מוטורי וכמובן עוצרים שם. הילדים התלהבו לראות כיצד מפרקים "פורש" ומכינים אותה למירוץ. במקום יש מגרש החלקה לאימונים, שאליו כל אחד יכול לבוא עם הרכב שלו ולהתאמן. בחור צעיר ונחמד עם מזדה ספורטיבית ואדומה הזמין אותי להיות נוסע מלווה שלו באימון, וכמובן שלא סירבתי. חתמתי על טופס וויתור, קסדה על הראש, חגורת בטיחות - וקדימה ל"חרקות". חוויה נחמדה, ורחלי לא האמינה לי שלא פחדתי. רק מצווחות הצמיגים וריח הגומי השרוף, רחלי והילדים דאגו לי מאד, אבל הכל עבר בשלום.
דילגנו גם על המילטון העיר הגדולה באזור, והיישרנו לעיירת הגולשים - ראגלן.
כאן, אם אתה לא גולש, אז "מה אתה עושה כאן בכלל?"
יש כאן שני אתרים שבהם אפשר להחנות את הקרוואן ללילה. הלכנו לראשון - מקום סתמי חסר כל השראה - ולצערי הילדים גילו שם טרמפולינה ומשטח קפיצה מתנפח. "הלך עלי"!. כבר לא היה טעם לראות את המקום השני כי הילדים ננעלו על הטרמפולינות ולא הסכימו בשום אופן לישון בשום מקום אחר.
למרות זאת עלינו להר לראות את האתר השני - מקום נפלא "הלודג' האקולוגי" מלא צעירים וחברה שבעיקר באים לגלוש, ולרוב באוהלים, אבל יש גם כמה מקומות לקרוואן כמו שלנו. תאורה סולרית, אווירה צעירה ונחמדה ואנרגיה טובה. אבל כלום לא עזר. רחלי נחלצה לעזרה לפני משבר משפחתי חסר תקנה, וסוכם שנישם לילה אחד בטרמפולינות, ולילה אחד עם הצרצרים.
חזרנו לאתר הטרמפולינות, והשד לא היה כל כך נורא, ואפילו אני נהנתי לקפוץ ולדלג כמו ילד.
בבוקר, לאחר לילה גשום (זה הגשם הראשון שלנו, כשבעצם מדובר בטפטוף קל, טפו, טפו, טפו), עלינו חזרה ללודג' האקולוגי, התמקמנו, השכרנו גלשן ושתי חליפות גלישה (לי ולעפרי) וירדנו לים. כן, כוחי עדיין במותני.
עפרי המאומנת ישר עמדה על הגל הראשון. לי לקח קצת יותר זמן. הגלים כאן כל כך חזקים שמספיק גלגלון כדי לסחוב אותך בחוזקה בעמידה, וממש לא צריך להמתין לגלים הגבוהים והמפחידים.
אפילו גל התנסתה ברכיבה בשכיבה על הגלשן וחזרה שוב ושוב למים למרות הקור העז. וגם רחלי לא ויתרה.רק יואב ויתר כי היה לו קר מידי במים, אבל הוא נהנה מאד לצייר ולשחק בחול השחור. רחלי אומרת שהיה מדהים.
חזרנו ללודג ואני עמדתי על הגריל להכין סטקים לטורפי הבשר, הילדים הרגישו מרחב והלכו אחרי הארוחה לטייל עם רחלי ל"שכונת ה טיפים" אבל בגלל החושך שירד - הם לא הגיעו לשם. יש כאן חדר מרווח למשחקים, כל מיני משחקי קופסא, ואינטרנט לכל היום כך שהמחשב תפס שוב את ההצגה עם ה"וובקינס" ושאר המשחקים. החיבור לאינטרנט הביא איתו מייל מהמורה של גל ששלחה לנו את דיווח יום ההורים של גל במייל - ילדה מצטינת!. אגב, הילדים עושים כאן שיעורים ומתקדמים הרבה יותר מהר מבבית הספר, ובלי שנבקש מהם בכלל.
גם פגשנו כאן בחור ישראלי שבא לגלוש (החוף ברשל"צ לא הספיק לו).
בסוף היום, הילדים הודו שכאן ממש יותר טוב ונחמד אפילו שאין כאן טרמפולינות - הצלחתי!.
(רחלי אומרת שזה רק בזכות זה שאתמול הם בילו שם שעות ולא ירדו מהטרמפולינות.)
מחר התכנית היא לנסוע לחוף ה"בורות החמים".
בהזדמנות זו מזל טוב לכל בעלי השימחה שחגגו יום הולדת, בתיה, אורית, שמוליק, סימה בקרוב, לאה ציוני בקרוב, ואם שכחנו מישהו, אז סליחה.
אז בסוף הגענו ב23:00 לאחר נסיעה מיגעת וקשה, במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש בסיבובים ופיתולים, עליות ומורדות, דרך היער הצפוף של מערב המדינה, לאתר ה DOC הנחמד צפונית ל DARGVIL.
הילדים נרדמו בדרך ורחלי החזיקה את עצמה לא לאבד שליטה...
האתר היה די מלא ולא מצאנו מקום עם חשמל, אז חנינו סתם באמצע, והלכנו מיד לישון.
בבוקר, כבר הכל נראה אחרת. היער מסביבנו, אתר הקאמפ של הDOC מסודר מאד ובאופן לא אופיני לאתרי DOC, כולל מקלחות חמות, וחיבורי חשמל ומים לקראוונים. פגשנו שוב את זוג הישראלים גלי והדר שמטיילים במקביל אלינו וכנראה שנפגוש אותם עוד הרבה בדרך.
רחלי נרגעה, ולאחר ארוחת בוקר קללה, יצאנו לסיור ביער שמשמר את עצי ה"קאורי" הענקיים. מדובר בעצים ממש גבוהים ורחבים. קוטר הגזע יכול להגיע עד ל 5 מטר.
המהגרים האירופיים חיסלו כמעט את כל יערות הקאורי במדינה, ועכשיו עושים מאמצים גדולים להגן על העצים האלה ולחדש את היערות והיער הזה הוא חלק מהמערכה. בכניסה ליער יש לשטוף את הנעליים, ואסור לרדת מהשביל, כאשר חלק גדול ממנו מורם מהאדמה באמצעות לוחות עץ כדי להגן על השורשים של העצים.
הילדים מייד איתרו את הצמח מהתמונות שרוני ציירה בטיול שלה וההתלהבות הייתה בשיאה. לא להאמין אבל הילדים ממש התעניינו לדעת מה כתוב בכל שלט המתאר את הצמחים, העצים ובעלי החיים השונים והרבים שחיים ביער. היה מצחיק למצוא צמח שנקרא "עורך הדין של היער". מסתבר שלצמח זה יש קרסים שבעזרתם מטפס לצמרת העץ, ואם נתפסת בקרס כזה, קשה מאד להשתחרר...
בניו זילנד לוקחים הכל ברצינות רבה מאד, וכל מבקר ביער מתבקש לרשום "דוח ביקור" לפני שהוא יוצא. להפתעתנו, היומן מלא דיווחים!. כן כולם רושמים - גם אנחנו.
אנחנו בדרך דרומה חזרה לאוקלנד, ועוברים דרך אזורי חקלאות של גידולי ה"בטטה" של ניו זילנד. יום ראשון והכל סגור אז החקלאים משאירים שקיות עם בטטות בדוכנים בצד הדרך. קח שקית, שלשל את הכסף לקופסה, והמשך בנסיעה.
בדרך אנחנו מאזינים לרדיו ה"תיירים" המחובר ל GPS, והינה דיווח שבעיירה הקרובה יש מפל נחמד. סטיה של קמה קילומטרים מהכביש הראשי, בדרך עפר, והינה טיול קסום ב"בוש" 5 דקות ואנחנו בערוץ נחל ומפל, וכמובן רחלי והילדים במים.
ממש לפני אוקלנד עוצרים שוב באחד מהפארקים הפזורים מסביב לאוקלנד - כי הילדים כבר מאבדים סבלנות. יש כאן עץ "מגנוליה" ענק. תראו איזה גודל של פרחים!. הניו זילנדים - לא יאהבו לשמוע - דומים לאמריקאים ברעיונות התוריסתיים שלהם, ועל החוף מותקנת מסגרת לתמונה המושלמת עם הצוק ברקע.
אנו חוזרים לאוקלנד גם כי אין דרך אחרת, וגם כדי לבקר במשרדי חברת ההשכרה, כדי לתקן מספר תקלות קטנות שגילינו בקרוואן. זהו טיפ חשוב לכל מי שמשכיר קראוואן. לתכנן את הטיול כך שלאחר מספר ימים תוכלו לחזור למשרדי החברה כדי לבצע את התיקונים הקטנים שלא היה ניתן לגלות במועד קבלת הרכב. אצנלו מדובר היה בטוסטר שלא עבד, ברדיו דיסק שלא קרא את הדיסקים, בטלויזיה שלא הצלחנו להפעיל, בצינור המים שהיה קצר מידי, בשולחן המתקפל שהיו לו רק 3 רגליים, ובמדף בארון שהתפרק בדרך. הגענו למשרדים ב 8 בבוקר לאחר לינת לילה חינם בחנייה של מלון קרוב. הטיפול היה יוצא מן הכלל, ויצאנו לדרך כבר ב 9 לכיוון ראגלן, לא לפני שהצטיידנו במפות לדרום ממשרדי ה AA וביקור בסופר. גילינו שהמומלץ והזול הוא PackU&Save, ויש כמוהו כמעט בכל עיר גדולה.
החלטנו לוותר על "קרומנדל" ובעיקר לאחר שקראתי בלונלי פלנט שיש גם בחוף המערבי מקום שבו ניתן לחפור בורות בחוף הים וליצור לעצמך בריכת מים חמים.
הנסיעה עם 3 הילדים די קשה לנ יותר נכון מי שלא סובל להיות רצוף ברכב זאת אני רחלי,אז אם אפשר לחסוך קילומטרים, אנחנו בעד.
בדרך אנחנו שומעים שוב ברדיו ה GPS על מרכז חדש לספורט מוטורי וכמובן עוצרים שם. הילדים התלהבו לראות כיצד מפרקים "פורש" ומכינים אותה למירוץ. במקום יש מגרש החלקה לאימונים, שאליו כל אחד יכול לבוא עם הרכב שלו ולהתאמן. בחור צעיר ונחמד עם מזדה ספורטיבית ואדומה הזמין אותי להיות נוסע מלווה שלו באימון, וכמובן שלא סירבתי. חתמתי על טופס וויתור, קסדה על הראש, חגורת בטיחות - וקדימה ל"חרקות". חוויה נחמדה, ורחלי לא האמינה לי שלא פחדתי. רק מצווחות הצמיגים וריח הגומי השרוף, רחלי והילדים דאגו לי מאד, אבל הכל עבר בשלום.
דילגנו גם על המילטון העיר הגדולה באזור, והיישרנו לעיירת הגולשים - ראגלן.
כאן, אם אתה לא גולש, אז "מה אתה עושה כאן בכלל?"
יש כאן שני אתרים שבהם אפשר להחנות את הקרוואן ללילה. הלכנו לראשון - מקום סתמי חסר כל השראה - ולצערי הילדים גילו שם טרמפולינה ומשטח קפיצה מתנפח. "הלך עלי"!. כבר לא היה טעם לראות את המקום השני כי הילדים ננעלו על הטרמפולינות ולא הסכימו בשום אופן לישון בשום מקום אחר.
למרות זאת עלינו להר לראות את האתר השני - מקום נפלא "הלודג' האקולוגי" מלא צעירים וחברה שבעיקר באים לגלוש, ולרוב באוהלים, אבל יש גם כמה מקומות לקרוואן כמו שלנו. תאורה סולרית, אווירה צעירה ונחמדה ואנרגיה טובה. אבל כלום לא עזר. רחלי נחלצה לעזרה לפני משבר משפחתי חסר תקנה, וסוכם שנישם לילה אחד בטרמפולינות, ולילה אחד עם הצרצרים.
חזרנו לאתר הטרמפולינות, והשד לא היה כל כך נורא, ואפילו אני נהנתי לקפוץ ולדלג כמו ילד.
בבוקר, לאחר לילה גשום (זה הגשם הראשון שלנו, כשבעצם מדובר בטפטוף קל, טפו, טפו, טפו), עלינו חזרה ללודג' האקולוגי, התמקמנו, השכרנו גלשן ושתי חליפות גלישה (לי ולעפרי) וירדנו לים. כן, כוחי עדיין במותני.
עפרי המאומנת ישר עמדה על הגל הראשון. לי לקח קצת יותר זמן. הגלים כאן כל כך חזקים שמספיק גלגלון כדי לסחוב אותך בחוזקה בעמידה, וממש לא צריך להמתין לגלים הגבוהים והמפחידים.
אפילו גל התנסתה ברכיבה בשכיבה על הגלשן וחזרה שוב ושוב למים למרות הקור העז. וגם רחלי לא ויתרה.רק יואב ויתר כי היה לו קר מידי במים, אבל הוא נהנה מאד לצייר ולשחק בחול השחור. רחלי אומרת שהיה מדהים.
חזרנו ללודג ואני עמדתי על הגריל להכין סטקים לטורפי הבשר, הילדים הרגישו מרחב והלכו אחרי הארוחה לטייל עם רחלי ל"שכונת ה טיפים" אבל בגלל החושך שירד - הם לא הגיעו לשם. יש כאן חדר מרווח למשחקים, כל מיני משחקי קופסא, ואינטרנט לכל היום כך שהמחשב תפס שוב את ההצגה עם ה"וובקינס" ושאר המשחקים. החיבור לאינטרנט הביא איתו מייל מהמורה של גל ששלחה לנו את דיווח יום ההורים של גל במייל - ילדה מצטינת!. אגב, הילדים עושים כאן שיעורים ומתקדמים הרבה יותר מהר מבבית הספר, ובלי שנבקש מהם בכלל.
גם פגשנו כאן בחור ישראלי שבא לגלוש (החוף ברשל"צ לא הספיק לו).
בסוף היום, הילדים הודו שכאן ממש יותר טוב ונחמד אפילו שאין כאן טרמפולינות - הצלחתי!.
(רחלי אומרת שזה רק בזכות זה שאתמול הם בילו שם שעות ולא ירדו מהטרמפולינות.)
מחר התכנית היא לנסוע לחוף ה"בורות החמים".
בהזדמנות זו מזל טוב לכל בעלי השימחה שחגגו יום הולדת, בתיה, אורית, שמוליק, סימה בקרוב, לאה ציוני בקרוב, ואם שכחנו מישהו, אז סליחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה