21.1.11 מילפורד סאונד
השיט במילפורד סאונד הוא די קצר, וכבר בצהריים היינו חזרה במעגן. בדרך חזרה ל טה אנאו, יש מסלולים רבים וקצרים וזה הכיוון שלנו, אחרי 3 ימים של רק שיט ונסיעה.
כבר בטיולון הראשון יואב הראה סימני מצוקה, אבל כשהאלטרנטיבה היתה להישאר בקרוואן ולעזור לי לנקות אותו, הוא מיהר החוצה, ואפילו עשה את הטיול פעם שניה יחד איתי.
האטרקציה היא מסלול נחמד מיד לאחר שעוברים את המינהרה שנוסעת מתחת לצוק הענק שמפריד בין הפיורד לבין אזור אגם טה אנאו. שם אנחנו פוגשים גם בפעם הראשונה את ה KEA – התוכי האלפיני החביב והידידותי.
הציפור הזו התרגלה למבקרים, ולמרות השלטים והבקשות שמפוזרים בכל מקום, עדיין מאכילים אותו, והKEA ממש נטפל לאיזה ילד קטן שנתן לו קצת לחם, ורדף אחריו לכל מקום.
קרוב מאד לכביש, נותר קרחון מהחורף, והילדים ממש משתוקקים להגיע אליו ולשחק בשלג. אין לשם שביל מסודר, ואנחנו מדלגים על הסלעים.
שכחנו לקחת מים, ולמרות שהוא ניסה, יואב לא אהב את מי הנחל. מזל שהייתה שם איזה משפחה שנידבה לנו קצת מהבקבוק שלהם, וכך יכולנו להמשיך עד לשלג.
לקחנו שקית נילון והילדים התגלשו בשלג והיה ממש כיף – עשינו לנו חרמון קטן.
אבל להבדיל מהחרמון, כאן המפלים מלמעלה נופלים ממש לשלג ויוצרים מנהרות יפות וערוץ מים שגולש ממש ליד.
חבל שמעונן, אז לא רואים בתמונות את הקרחון הענק שיושב מלמעלה, שהוא בעצם המקור לכל המים האלה.
22.1.11 מטה אנאו דרומה לכיוון אינברקרגיל
חייבים לחזור את כל הדרך חזרה כדי להמשיך דרומה, אבל היום יום יפה ואנחנו מנצלים זאת לטיול קצר בעיר עם אופניים משפחתיות מיוחדות – דומות לאלה שיש באגם החולה – וצופים בסירות הרבות על האגם והחברה המקומיים שעושים סקי.
כך עובר היום ליד גן השעשועים העירוני, והילדים גם משפרים את ביצועים במשחק של מיני גולף.
אני חושב לעצמי, מה הילדים יזכרו מכל הטיול הזה, שהרי שנופים המדהימים לא בדיוק הרעידו את נימי נפשם. הם ככל הנראה יזכרו את ה"זורבינג", האומגות, גני השעשועים והטרמפולינות. אבל יש לטיול שכזה תרומות נוספות רבות מעבר לזיכרונות של הטיולים והנופים, והרי התמונות הרבות שאנחנו מצלמים יחד עם הבלוג הזה, יוכלו תמיד לרענן את הזיכרון ולהשיב את החוויה.
טיול כזה שבו המשפחה נמצאת יחד 24 שעות ביממה, מעורר מצד אחד קשיים של הסתגלות לצפיפות ולנוכחות הקבועה, אבל בסיכומו של דבר, מלכד ומשפר מאד את האווירה המשפחתית ויכולתנו לתפקד – חבל שרוני ויעל לא איתנו.
בדרך דרומה לאינברקרגיל אנחנו בוחרים את המסלול ה"נופי" שקצת ארוך יותר, ובדרך עוצרים לסיור קצר בשמורת ביצה קטנה – דומה לאגם החולה רק בלי הציפורים – כמעט בלי עופות, אבל מאד מסודר עם ביתן תצפית ותמונות של הצמחים והציפורים שאמורות להיות כאן. רק לאחר תצפית ארוכה במשקפת ובמצלמה, הצלחנו לזהות 3 מתוך 4 העופות שהופיעו בתמונות.
יואב קיבל פתאום מרץ ורץ את המסלול לאחר שסיפרתי לו שיש כאן מבוך.
שלא תחשבו שיואב סובל מכל הטיולים. הוא מקטר, אבל בסוף הטיול הוא מבסוט ונהנה ושמח שבחר לצאת ולא להישאר בקרוואן – אופציה שתמיד מוצעת לו (על ידי בדר"כ).
בדרך אנחנו עוברים ליד גשר תלוי, Clifden Suspension Bridge – אחד העתיקים והארוכים בניו זילנד – שכבר לא פעיל בגלל סכנת התמוטטות. באמת מרשים, ומקום נחמד לקמפינג, אלא שכמות הברחשים שם מבריחה אותנו הלאה. יש כאן באזור גם מערכת יפה של מערות בכניסה חופשית שרציתי להיכנס אליהם אלא שהסתבר שזה דורש מיומנות גבוהה, זחילות על הגחון ועל הגב וכו', אז וויתרנו.
אנחנו ממשיכים דרומה ובוחרים להישאר לישון בנקודת תצפית על החוף - McCrecken's Rest - שעל פי השלטים, יש מכאן סיכוי לצפות בדולפינים מזן נדיר – נראה בבוקר.
עוזי ביקש שהוסיף קצת דברים משלי, אז מעבר לנופים והטיולים, הימים ממש מלאים. למשל אתמול, עוזי אומר לי "לא עשינו היוםהכלום?". הראיתי לו שבעצם, עשינו מלא דברים למרות שנראה שכאילו כלום. קמנו בבוקר והקראוון היה מלא בזבובי חול מעצבנים אז נלחמנו בהם. אחר כך עשינו מסלול נחמד של כ45 דקות. אחר כך נסענו לטה-אנו ועשינו קניות - שזה גם חוויה לילדים שמתלהבים ומדברים ועדיין מנסים למצוא שוקו טעים. אחר כך אופניים משפחתיות. אחר כך מיני גולף וארוחת צהריים מאוחרת. אחר כך גן שעשועים, ובדרך למקום הבא עוד מסלול של כשעה, כאשר בין לבין, הילדים משחקים, ממציאים משחקים, עושים שיעורים, מתקדמים יפה, רבים משלימים, שרים ומתגעגעים - וזה רק יום אחד.
אז ברור שהימים מאוד עמוסים בחוויות שלפעמים קשה להכיל או לזכור. עפרי וגל כותבות יומני מסע מדהימים עם תמונות וברושורים שהן מדביקות וכאשר הן לא כותבות יום אחד, כבר קשה להן לזכור איפה היינו ומה היה.
ההרגשה הכללית היא כאילו אנחנו כאן כבר המון זמן. הגיבוש המשפחתי כולל מריבות השלמות חיבוקים ויכוחים שכנועים ומשחקים, וזה בפני עצמו חוויה מעצימה שאני מאחלת לכל משפחה, כאילו הכניסו אותנו לבית ,כמו בתוכנית הטלויזיה (האח הגדול) וכל אחד מגלה על עצמו הרבה דברים. בסך הכול כולם מקסימים ומוצאים את הדרך ביחד.
23.1.11
אין שום סימנים לדולפינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה