23.1.11
אין שום סימנים לדולפינים.
הילדים עדיין ישנים, ואנחנו ממשיכים לכיוון אינברקרגיל – העיר הגדולה באזור. בדרך אנחנו עוצרים לארוחת בוקר וחילוץ עצמות בחוף יפה שנקרה "אי הקופים". אין כאן בעצם קופים, ואני לא יודע למה קוראים לאי הקטנטן הזה כך, אבל כאשר יש שפל, אפשר ללכת ברגל ולעלות על האי ולהשקיף על הים ולנסות לראות דולפינים או לוויתנים – נו באמת... ברור שלא ראינו כלום.
אבל לילדים היה כיף לשחק בחול. המקום אגב מלא במקומיים שמביאים לכאן את הקאמפר שלהם מלא כל טוב, קיאקים, סירות וכו' ומרימים מאהל כמו אצלנו בחוף הבונים. כן, החנייה כאן בחינם.
קצת לפני אינברקרגיל אנחנו סוטים מהדרך ונוסעים די הרבה כדי להגיע לחוף הים - בלונלי פלאנט (ל.פ.) כתוב שיש בו זרמים חמים. למרות ה"זרמים החמים" היה ממש קר במים, וגם בחוץ היה מאד קר ובתוספת הרוח, ממש לא היה נעים, דבר שהניע אותנו להמשיך ולהגיע לעיר.
באינברקרגיל, חשבנו שלא יהיה מה לעשות, (כי כך כתוב ב ל.פ), אבל התברר שהמוזיאון המקומי היה ממש מעניין ומרשים.
מסתבר שבמאה ה-19 גר כאן אחד שהצליח להשיג שיא מהירות עם האופנוע ה"אינדיאני" שלו שבו הוא ביצע שיפורים רבים בכוחות עצמו (170 מייל לשעה או משהו כזה). לזכרו מוקדש חלק מיוחד במוזיאון. לילדים, חילקו דף הפעלה עם שאלות, כאשר התשובות הם על פי המידע המוצג בתצוגות השונות במוזיאון, ויש לרשום את המספרים שמוטבעים על אופנועים קטנטנים מפלסטיק שמוחבאים במקומות שונים בתצוגות המוזיאון. הילדים צריכים לחפש ולמצוא את האופנועים האלה ולרשום את התשובה (המספר המתאים) כתשובה לשאלה המתאימה. בדרך זו, הילדים נחשפים בינתיים לכל התצוגות של המוזיאון – רעיון נחמד – והילדים ממש אהבו את זה ושיחקו ברצינות, ובסוף קיבלו אפילו סוכריה על מקל ממזכירת המוזיאון שבדקה את כל התשובות ברצינות תהומית.
אחרי המוזיאון, הלכנו כרגיל לפארק העירוני שבו יש כתמיד מגרש משחקים גדול. הפעם זו הייתה באמת הפתעה מרנינה לילדים כי גן השעשועים הזה כלל גם מיני פארק מים, עם מזרקות וממטרות וברזים ושפריצים – ממש כיף חיים.
24.1.11 קטלינס
הקטלינס הוא חבל ארץ שנמצא בדרום באי הדרומי, ובו יש סיכויים טובים לצפות בבעלי חיים כמו דולפינים, פינגווינים וכלבי ים מסוגים שונים.
אחרי סידורים ומילוי מצברים בעיר, ולאחר האכזבה מהניסיון הקודם לצפות בדולפינים בחופים הדרומיים, יצאנו מלאי מוטיבציה, ציפייה ואנרגיה חיובית, לכיוון הקטלינס, כשהיעד הוא חוף Curio הידוע בדולפינים ובפינגווינים שבו.
ובאמת, הפעם לא התאכזבנו. מדובר בתופעה יוצאת דופן מאד. במפרץ הזה דווקא, יש להקה של כ 20 דולפינים מזן קטן ונדיר מאד, שבחרו לחיות דווקא כאן, והם מתקרבים לחוף עד למרחק של כ 10 מטרים, ולא מזיז להם שזה גם חוף מאד מתוייר ומלא בשחיינים, גולשי גלים ושייטי קיאקים למיניהם.
דווקא בעונה הכי מתויירת כאן – בקיץ – הם ממליטים את הוולדות והנקבות שוחות כאן יחד עם הגורים הקטנים, תופסים גלים ומשחקים במים להנאת כל הצופים.
כולם כאן יושבים על הדשא עם משקפות ומצלמות ומנסים לצלם. אני לא כל כך הצלחתי.
אחר כך, הלכנו לחוף השני שבו יש תופעת טבע מדהימה – "יער מאובן". מדובר בגזעים של עצים שנסחפו לכאן ושקעו כאן בחוף לפני כ 170 מליון שנה, והשתמרו כמאובנים. פשוט אבן שנראית ממש כמו גזע של עץ. בהתחלה זה נראה ממש כמו עץ, ורק מקרוב, מגלים שזה בעצם אבן.
באותו מקום, יש גם קינון של קבוצה קטנה של פינגווינים מסוג "כחולי העין".
אצלם, אחד מבני הזוג נשאר לשמור על הביצים והגוזלים, והשני יוצא בבוקר לים כדי לדוג, וחוזר עם הציד לפנות ערב.
חיכינו כמו כולם על החוף, וכמו שעון, בערך ב 1800, הגיע בחור חמוד ועלה מהים, כאשר בת/בן הזוג בא/ה רעב/ה בציוצים כדי לקבל את מנת היום. ממש סרט טבע בשידור חי. יכולנו להישאר שם עוד שעות ולצפות בחיות הנחמדות האלה, ממרחק של לא יותר מ 10 מטר.
25.1.11 הקטלינס
לאחר לינה לצד הכביש, וליד שני חברה נחמדים וצעירים מישראל שפגשנו שוב ושוב מאוחר יותר בהמשך הדרך, המשכנו לפעילות היום שכללה טיול למפל, טיול למערות מדהימות שחצב הים בסלעים שליד החוף – נכנסים מממערה אחת ויוצאים מהמערה השניה. המערות מאד גדולות, גבוהות ומרשימות וניתן להיכנס אליהן רק בשעות השפל. הילדים כבר מתורגלים ויודעים מה זה שפל וגאות, וכמה שעות יש ביניהם. בשעות הגאות המערות מתמלאות מים ואז ממש מסוכן, אז סוגרים את השער לשביל הגישה.
המסלול כאן ממש קבוע ופגשנו כל הזמן את אותם אנשים, כמו זוג מבוגר ונחמד בפנסיה מ"טה-אנו" וסידרנו ליעל (אם היא תרצה ליסוע לכאן) מקום לבקר שם.
ב"קטלינס" יש המון טיולים קטנים ומפלים שניתן להגיע אליהם בהליכה קצרה, אבל ויתרנו על הרב למעט מפל ה"פוראקאונואי" שאומרים שהוא היפה ביותר בניו זילנד...לא נפלנו מהכסא, והילדים התלהבו יותר לשכשך במים ולהסתתר בעץ גדול וחלול.
פגשנו שם שוב את הישראלים מהלילה, והם הצטרפו לתה של אחר הצהריים, ואחר כך המשכנו יחד לנקודה האחרונה בקטלינס – "נקודת הנאגטס". קבוצת איים קטנה שנראית כמו נאגטס שבולטים מהים, ושם גם ראינו עוד כלבי ים אבל ממש מרחוק – הזום של המצלמה חזק יותר מעוצמת ההגדלה של המשקפת. יש כאן המון ישראלים, ולנקודה זו התקבצה קבוצה של כ 10 ישראלים וצילמנו זה את זה במצלמות (כדי שכולם יהיו בתמונה יחד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה