9.1.11 הקרחון של FOX
לפני שעזבנו את פראנץ ג'וזף היפה, חזרנו שוב לביקור נוסף במרכז ה קוויוי וכך ניצלתי את חיבור האינטרנט שמקבלים שם חינם (אם קונים משקה חם).
במרכז הזה יש גם הדמיות של הקרחון עם מידע רב על אופן היווצרותו, ומשחקים נחמדים לילדים.
הבוקר, אנחנו יוצאים לטיול המאורגן לקרחון של FOX. נותנים לנו נעליי עור מיוחדות (כבדות פחד) + גרביים (מכובסות), וגם מתקני מתכת שמרכיבים על הנעליים עם קוצים, כדי לא להחליק על הקרחון.
זו הדרך היחידה (החוקית) לעלות וללכת על הקרחון עצמו, וכל הטיולים הרגילים הלא מודרכים, מגיעים רק עד 80 מטר מהקרחון ולא ממש מביאים עד לקרח.
מסתבר שכל מגרש החניה הגדול שממנו יוצאים לטיולים הרגליים לקרחון, נמצא בעצם על קרחון שעוביו מספר עשרות מטרים, כשמעליו שכבת סלעים ועפר שעוזרת לו להישאר קפוא, וכל כמה חודשים צריך לישר את הקרקע כי הקרח נמס ומגרש החנייה משנה את צורתו בהתאם.
ההליכה עד לקרחון לא קשה ודי מישורית, אבל הקרחון עצמו נראה מרשים מאד מקרוב, ובמיוחד הרי הקרח העצומים עם הנקיקים ומפלי המים והבורות שמסביב.
הבנות הלכו נהדר, ולא קיטרו גם בטיפוסים התלולים המעטים שהיו בדרך.
כשהגענו חזרה לנקודת היציאה, היה ממש כיף להחזיר את נעלי העור הכבדות ולחזור לשלנו...
אמרו לנו שכאן, יש כ 300 ימים של גשם, אז אנחנו ממש ברי מזל עם מזג האוויר, ולכן גם לא פספסנו את הביקור באגם "מאט'סון" הקרוב לFOX, שממנו יש תצפית מרהיבה להר קוק המושלג וסביבותיו, אבל לא הצלחנו לצלם ממש את תמונת ה"מראה" הקלאסית בגלל הרוח שגרמה לאגם לא להיות חלק לגמרי.
משם המשכנו דרומה לכיוון החוף. אומרים שאפשר לראות לפעמים לוויתנים ודולפינים בים בתצפית טובה מהחוף, אבל לא ראינו, וזבובי החול המטרידים התחילו לעצבן, אז אחרי כמה ניסויים נוספים עם המצלמה לתפוס את השקיעה המושלמת, המשכנו דרומה לכיוון העיירה "האסט" ומצאנו כרגיל פינה בדרך לשינה.
10.1.11 מהאאסט לוואנקה
האאסט היא עיירה רדומה ומנומנמת כרגיל כמו הרבה עיירות דומות בחוף המערבי, וחוץ מלנסות שוב לביבת ווייטבייט שהייתה מולחת הפעם יותר, לא התעכבנו והמשכנו לכיוון וואנקה. אפילו הפינגווינים שנמצאים כאן בחוף לפעמים, כבר חזרו לים...
בדרך לוואנקה עוברים דרך "מעבר האאסט" שעובר את רכס ההרים מצפון לדרום במעבר הנמוך ביותר, ובדרך יש המון מקומות לעצור, ובמרחק מאות מטרים ספורים מהכביש הראשי, יש מפלים יפים, אך מלאים בתיירים בכמויות שמגיעים עם אוטובוסים וקצת מעיבים על ההנאה.
באחד הטיולים, ליואב כבר נמאס והוא לא היה מוכן ללכת ועשה המון בעיות, ואמר שהוא עייף אז בסוף חזרתי איתו לרכב, והוא הלך לישון, רק כדי לקום אחרי 5 דקות, ואז רחלי הלכה איתו למסלול והוא מאד נהנה והבין מה הוא מפסיד כשהוא לא רוצה ללכת איתנו. אני מקווה שזו תהיה נקודת מפנה בהתייחסות שלו לטיולים הרגליים.
ככלל, הילדים (וגם רחלי) לא מפספסים כל הזדמנות לרחוץ בנחלים למרות הקור העז – מדובר במי קרחונים. אני עדיין לא התרגלתי.
באחד המפלים, היה מקבץ גדול של מגדלים קטנים עשויים מאבנים, שכנראה אחד התחיל, והרבה אחריו עשו כמוהו, ועכשיו הכל מלא בהמון מגדלים קטנים. גם אנחנו השארנו את חותמנו שם.
יואב עדיין לא נרגע מהצגת ה"מאורים" ומידי פעם, מפגין את כשרון המשחק שלו, ומפיג קצת את השעמום של הנסיעה בהצגת "HAKA" בליווי הקולות והצעקות וגם בתחפושת אם אפשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה